חז”ל בפרקי אבות עושים ניגוד בין אברהם אבינו לבלעם. הם אומרים שמי שיש לו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ואילו מי שיש לו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. וכך בעקבות חז”ל כאן ובמקומות אחרים בלעם נתפס כרשע לאורך הדורות.
אולם כשקוראים על בלעם בפרשתנו הרושם שנוצר הוא הפוך לגמרי.
- בלעם אומר לבלק שהוא לא מוכן לפעול בלי להתייעץ עם ה’ -“ויאמר עליהם לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה’ אלי
- לאחר שה’ אמר לו “לא תלך עימהם לא תאר את העם כי ברוך הוא” בלעם קם בבוקר וכעבד נאמן הוא אומר לשר בלק ללכת הביתה כי הוא לא יכול לעשות את מה שמבקשים ממנו- “לכו אל ארצכם כי מאן ה’ לתתי להלוך עמכם”.
- כשבכל זאת בלק מתעקש ושולח “שרים רבים ונכבדים מאלה” ומציע לו “כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה” בלעם מגיב ואומר “אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה’ אלקי לעשות קטנה או גדולה” תגובה שמזכירה את דברי אברהם למלך סדום “הרימותי ידי אל ה’ קל עליון קונה שמים וארץ, אם מחוט עד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך”. וכך בלעם מתנהג לא בניגוד לאברהם אלא דווקא בדומה לו
- ובהמשך הסיפור הוא מדגיש שהוא לא יוכל לעבור את פי ה’ אבל מוסיף “לא אוכל לעבור את פי לעשות טובה או רעה מלבי, אשר ידבר ה’ אותו אדבר!! מילים שמזכירות את דברי משה לדתן ואבירם בפרשת קרח “ויאמר משה בזאת תדעון כי ה’ שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי.”
אם כן, התנהגות בלעם בסיפור מזכירה את גדולי הצדיקים שהיו אי פעם! אז איך אפשר לומר שהוא רשע???
אלא שעל אף הצדקות המשתקפת בדברי בלעם אלה, המפרשים מוצאים גם כמה נקודות לפגם:
לדוגמה:
- הוא אמר כי מאן ה’ לתתי להלוך עמכם-משמע שרק עמכם לא אוכל ללכת אבל רמז לו שאולי עם שרים גדולים מהם יוכל ללכת
- שבלעם לא אמר לבלק מדוע אסור לו ללכת איתו “כי ברוך הוא” אלא אומר “כי מאן ה’ לתתי להלוך עמכם”. אילו היה אומר “כי ברוך ה'” היו מבינים שאין טעם להמשיך אבל מכיוון שאמר “מאן ה’ לתתי להלוך עמכם” אז אם יבקש עוד פעם אולי ה’ כבר יסכים לכך. ואכן כך היה.
- שאחרי שה’ אמר לו “אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם” הוא היה צריך לומר להם שאם הוא הולך המטרה היא רק לברך ולא לקלל אבל הוא לא אמר כך אלא כתוב “ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את חמורו וילך עם שרי בלק”.
- ויותר מכך- ה’ אמר לו “קום לך איתם אבל בפסוק נאמר “וילך עם שרי בלק”-ואומרים המפרשים משמע שלבו כלבם שווה.
הבעיה בהערות הללו-גם אם יש בהם ממש-שאין הם מופיעים במפורש בפסוקים אלא מתבססים על דיוקים מתוך הפסוקים. ואני לפחות מרגיש שחלקם מגמתיים ומטרתם לייחס לבלעם כוונות זדוניות ורשעות על אף מה שמצטייר מפשט הכתובים. אם התורה באמת הייתה רוצה להציג את בלעם כרשע אז נראה לי שהעיקר חסר מן הספר.
אם כן חוזרת השאלה, האם בלעם הוא צדיק שמציית לדברי ה’ כעבד נאמן או רשע שכל כוונתו רק לקלל את בני ישראל?
אני רוצה להציע שהתשובה היא לא לכאן ולא לכאן. בלעם הוא לא בן אדם רשע ולא בן אדם צדיק אלא בראש וראשונה בן אדם. ואחד מהדברים הבסיסיים שכולנו רוצים זה שיאהבו אותנו, יכבדו אותנו, ייתנו לנו תשומת לב, ושנהיה פופולאריים.
בואו ננסה להבין את הסיטואציה-מלך מואב-ניתן לשער שהיה אדם גדול ומפורסם- שולח שליחים מרחוק להגיע לבית שלי-איזה מעמד איזה כבוד! ומה הוא רוצה ממני? הוא רוצה לנצל את הכישרונות המיוחדים שיש לי להגשים שאיפות פוליטית גבוהות. ומה בלעם בטח חושב לעצמו? WOW אני יכול להיות לא רק קוסם ונביא אלא גם שחקן ראשי במאבקים הפוליטיים המדיניים הכי משמעותיים שיש באזור. על מעמד כזה ועל הזדמנות כזאת הוא– ולדעתי גם כל אדם-לא היה מוכן לוותר בקלות.
אלא שמה לעשות? ה’ אומר לו שהוא לא יכול לעשות את מה שנדרש ממנו והרי בלעם הרי הוא מאמין בה’ שהרי אל ה’ הוא פונה כדי לבקש רשות לפעול. ואם הוא יודע שהיכולת הנבואית באה מה’, הוא גם יודע שבכוחו של ה’ להעניש את אלה שלא שומעים בקולו. אז מה הוא אמור לעשות?
הוא מנסה לרצות את שני הצדדים!!
מצד אחד הוא אומר שוב ושוב כי הוא לא יכול לעבור את פי ה’-ולדבר בשפה של אברהם ומשה- כדי שייתפס כצדיק וכעבד נאמן בעיני ה’. אבל מצד שני הוא מנסה לרמוז לאנשי בלק שלא יוותרו ושכדאי להם להמשיך לרדוף אחריו. ויש להניח שניתחו כל מילה שהוא אומר על מנת למצוא נקודות התורפה ולנצל אותם. הרי כל האסטרטגיה הצבאית הייתה תלויה בו וביכולות שלו בלבד! ניתן לשער שאמרו אחד לשני: “רגע, הוא אמר שהוא יכול להלוך עמכם-נו, אז נשלח יותר מכובדים!” “רגע, הוא אמר מאן ה’ לתתי להלוך עמכם-אבל אולי זה רק היום אולי מחר הוא כן ירשה-אז נבקש ממנו עוד פעם!”
אבל הרמזים האלה לא מלמדים על כוונה זדונית לקלל את בני ישראל-הרי מה לו ולבני ישראל?? הרי הוא בכלל גר רחוק מהם! אלא הרמזים הללו משקפים את הרצון האנושי הבסיסי להיות פופולארי, אהוד ואהוב, וככל שהוא ימשיך לגרור את הדרמה הזאת החשיבות שלו והפופולאריות שלו רק ילכו ויגדלו. והוא ימשוך וימשוך וימשוך את הסיפור הזה עד שה’ צריך לשלוח איזה בהמה מטופשת כדי ללמד אותו עד כמה הוא טיפש, ושאי אפשר לרצות את שני הצדדים כאשר אחד מן הצדדים הוא ה’. ואז בלית ברירה הוא מבין שהוא לא יכול להמשיך במשחק הזה ושהוא צריך סוף-סוף להכריע.
אם כן, לפי הפירוש הזה בלעם הוא לא צדיק ולא רשע, אלא הוא אדם ככל אדם והוא מייצג איך לדעתי רוב בני אדם היו מתנהגים במצב דומה.
לא צריך להרחיק לכת כדי לראות את קווי הדמיון בין סיפור בלעם למצבנו היום. במישור הפוליטי במדינת ישראל-מופעלים לחצים אדירים על המנהיגים שלנו-הערבים מושכים לכיוון אחד, האמריקאים לכיוון אחר, האירופאים לכיוון אחר, המפלגות לכיוון אחר, והמנהיגים שלנו צריכים להכריע ביניהם.
ומה עושים לרוב? יוצאים עם איזו שהיא אמירה עמומה ומעורפלת שמנסה לרצות את כל הצדדים אבל בעצם לא מרצה אף צד ובכך מוציאים אותנו מדעתנו!!!
אבל האמת היא שלא רק בפוליטיקה אלא גם בחיי יום-יום יש גורמים שמושכים אותנו לכל מיני כיוונים-אם זה לחץ של העבודה, לחץ כספי, לחץ של הילדים או של ההורים, של החברים והלחץ של הרצון להיות בלי לחץ. ומה שהרבה פעמים קורה שאנחנו לא עומדים בלחץ ומנסים לרצות את כולם אבל בסופו של דבר לא מרצים אף אחד.
והאתגר הגדול הוא לדעת לעשות סדרי עדיפויות ממערכת הלחצים המופעלת עלינו כדי שנוכל להכריע, ולדעת לקבל את העובדה שבכל הכרעה יהיה מי שיתאכזב. אין מה לעשות, צריך להכריע בחיים-לפעמים הכרעות קשות- רק נקווה ונתפלל שההכרעות שלנו יהיו נכונות וצודקות וישקפו נכונה את רצון ה’.
שבת שלום.
