בשבוע הקרוב, בתשעה באב נקרא את מגילת “איכה”, והבוקר קראנו הפטרה מישעיהו פרק א’ ופרשת דברים, ושתיהן כוללות את המילה “איכה”. יתרה מזאת, קראנו, ועוד נקרא, את כל שלושת ה”איכה” האלה במנגינה עצובה וקודרת. השאלה היא, מה פירוש המילה “איכה” בכל מקור, ומדוע קריאתה דורשת מנגינה מן הסוג הזה?
המשמעות הפשוטה של המילה “איכה” היא “איך”. דוגמה לכך נמצאת בדברים פרק יא. כאשר משה מצווה על עם ישראל להוריש את עמי כנען, הוא חושש מהאפשרות ש: “כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני. איכה אוכל להורישם?” כלומר, לאחר שיראו את גודל העמים שיושבים בארץ, הם ישאלו איך יוכלו להתגבר עליהם? ומשה עונה להם: “לא תירא מהם. זכור תזכור את אשר עשה ה’ אלקיך לפרעה ולכל מצרים… כן יעשה ה’ אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם?” כלומר, ברגע שיזכרו את כל מה שה’ עשה להם עד כה לא תהיה להם סיבה לפחד מהעמים שיושבים בארץ. אם כן, ה”איכה” כאן היא מילה נרדפת לשאלת ה”איך” הפשוטה שאנחנו מכירים מהיום-יום, ושיש עליה תשובה.
אולם ל”איכה” שבמגילת איכה יש משמעות אחרת לחלוטין. היא לא שאלה אלא קריאה של צער ויגון: “איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות הייתה למס!” הנביא מתאר כאן את המציאות העגומה שהייתה בירושלים בעקבות החורבן-“איך הגענו למצב כזה!!”. כנ”ל, ה”איכה” שקראנו בהפטרה שהיא לא על חורבן העיר אלא על שחיתות תושביה: “איכה הייתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים.” לאור זאת, אנחנו בהחלט יכולים להבין מדוע הפסוקים שבהם מופיעה המילה “איכה” נקראים במנגינה עצובה וקודרת. אבל מה לגבי ה”איכה” שבפרשתנו?
כפי שידוע, ספר דברים הוא נאומו האחרון של משה לפני כניסת בני ישראל לארץ בלעדיו. בנאום הראשון משה חוזר על פרקים מן ההיסטוריה שלהם וכחלק מסקירה זו הוא מזכיר את העובדה שהוא נאלץ למנות את ראשי השבטים שיעזרו לו בהנהגת העם. במסגרת זו הוא אומר: “איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם.” השאלה היא, מהי משמעות המילה “איכה” בהקשר שלנו? האם היא באה להביע תסכול וכאב, כלומר קריאת “איכה!” או האם היא שאלה פשוטה של “איך“?
מצד אחד, מן העובדה שמשה מתייחס לבעיות העם כ”טורח, כ”משא, וכ”ריב” נראה שה”איכה” שלו משקפת קריאה של תסכול וכאב, כמו ה”איכה!” של מגילת איכה ושל ספר ישעיהו. משה מתוסכל מכך שלאור התלונות והקשיים שהעם מערימים עליו הוא כבר לא מסוגל להנהיג אותם לבד, והוא נאלץ למצוא עוזרים. אולם מצד שני, ייתכן שמשה בא לומר משהו אחר לגמרי. שימו לב שמיד לפני כן משה אומר: “ה’ אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב. ה’ אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם. איכה אשא לבדי טרחכם…” מתוך פסוקים אלה נראה שהתסכול של משה לא נובע מההתנהגות הבעייתית שלהם אלא דווקא מהתגשמות ברכת ה’ של ריבוי וגידול. כלומר, היות שהעם גדל כל כך הוא לא מסוגל להנהיג אותם לבד. אם כן, המילים “איכה אשא לבדי…” הן שאלה לגיטימית של “איך” שעליה יש תשובה מתאימה—מינוי מנהיגים מהשבטים שאיתם הוא יוכל לחלק את העבודה.
אם כן, מהו הפשט? האם ה”איכה” של משה היא קריאה הנובעת מתסכול ואכזבה או שאלה לגיטימית שהתעוררה בעקבות ברכת ה’?
לדעתי, התורה כאן נוקטת כאן במילה “איכה” עם שתי המשמעויות שלה בכוונה תחילה כדי ללמד אותנו לקח חשוב שיש לו משמעות רבה לחיינו היום. הלקח הוא, שאם ה”איכה” היא שאלה פשוטה של “איך” במטרה למצוא תשובות, או היא קריאה מדוכדכת הנובעת מתסכול, צער וייאוש, תלויה אך ורק בנו.
הקמת מדינת ישראל וצמיחתה היא אחת הברכות הגדולות בתולדותינו כעם. צמחנו מ- 600,000 יהודים ב-1948 ליותר מ-7 מיליון היום, והצלחותינו, על הבמה העולמית, בתחומי המדע, הטכנולוגיה והצבא, ועוד, ידועות לכול. נדמה שאין מדינה בכל היסטוריה האנושית שהגיע להישגים כאלה ב-76 שנות קיומה הראשונות. ובאופן טבעי כחלק מהגידול והצמיחה שלנו ישנן הרבה שאלות של “איכה” לגיטימיות, כלומר של “איך”, שעל רובן יש גם תשובות טובות.
אולם בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר ראינו סימנים של מריבות, סכסוכים פנימיים ושל חברה שמתחילה להתפרק מבפנים, ולמרבה הצער אנו רואים חלק מזה שוב בחודשים האחרונים. יתרה מכך, המלחמה המתמשכת עם חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון, מצוקת החטופים, החשש מסכסוך רחב יותר, חוסר הוודאות לגבי מה שיהיה מחר ומחרתיים, יוצרים אצלנו תסכול מורט עצבים, וכאב שהוא לפעמים קשה מנשוא. ולעתים אנו מוצאים את עצמנו זועקים “איכה“!!
אז מה יהיה? האם ה”איכה” שלנו תהיה שאלת “איך” שממטרה למצוא תשובות ופתרונות, או האם היא תהיה קריאה “איכה” המביעה צער וכאב, לאחר שהכול כבר אבוד? נדמה שאין הדבר תלוי אלא אך ורק בנו.
שבת שלום
