המלחמה נגד חמאס נמשכת כבר יותר משלושה חודשים ולאחרונה נאמר לנו שהיא עומדת להימשך לאורך כל שנת 2024. למרבה המזל, ההצלחות שלנו בשדה הקרב, והסולידריות המפתיעה שלנו מחזקות את החוסן שלנו ואת המוכנות שלנו לטווח הארוך. אבל אני מאמין שיש עוד מקור לכוחנו: התדריכים היומיים של דובר צה”ל, דניאל הגרי.
אמנם, טכנית, תפקידו של הגרי הוא לספק מידע על ההתפתחויות בשדה הקרב, אבל כולנו יודעים שתפקידו הוא הרבה מעבר לכך. בנוסף לעדכונים ומידע, אנו מצפים שהוא יחדיר בנו אמון שהצבא יודע מה הוא עושה, ביטחון שהצבא מתקדם בכיוון הנכון, אמונה שמשבר החטופים בראש מעייניו, וגאווה על הישגיו. ונדמה לי שהגרי מצטיין בכל הנ”ל. זה לא רק המילים שבהן הוא נוקט בתדריכים אלה, אלא האופן שבו הוא מעביר אותן, האינטונציות והבעות פניו, ויכולתו להפגין נחישות, קשיחות וסלידה מהאויב, יחד עם רגישות, רכות ואהבה עמוקה לעמו. אם כן, הגרי אינו רק דובר צבאי אלא מנהיג שעליו אנו יכולים לסמוך ושעוזר לנו לעבור בהצלחה את התקופה הקשה הזאת.
גם בפרשתנו, התורה מספרת על דובר של עם ישראל, ושמו אהרן הכהן. השאלה היא, האם אהרן מילא את אותו התפקיד אז שדניאל הגרי ממלא היום, או שמא היה לו תפקיד אחר ומה ניתן ללמוד מכך? כפי שידוע לנו, ה’ התגלה למשה בסנה הבוער וביקש ממנו להוציא את עם ישראל ממצרים. אולם משה לא רצה להיענות לקריאה זו ולכן הוא הציג בפני ה’ שורה של טיעונים מדוע הוא אינו האדם המתאים לתפקיד. למרות שה’ דחה כל אחד ואחד מטיעונים אלה, משה התעקש: “שלח נא ביד תשלח.” בשלב זה, ה’ כעס והציע חלוקת עבודה ולפיה ה’ יעביר את דבריו למשה ולאחר מכן אהרן ימסור את הדברים אל העם. אם כן, תגובת ה’ לזעקתם, והחלטתו להוציא אותם מעבדות לחירות ולהביאם לארץ ישראל, הם שמעו מאהרון, דוברו של משה, ולא ממשה בכבודו ובעצמו.
ואכן לאחר מכן כתוב: וַיְדַבֵּ֣ר אַהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃ וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְהֹוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עׇנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃
במילים אחרות, אהרון התמודד עם האתגר העומד בפניו והפעיל את כישרונותיו הטבעיים כדובר וכמנהיג, וכתוצאה מכך, הם האמינו כעת בגאולתם הקרובה.
במובן הזה אהרון אכן היה עבור עם ישראל אז מה שדניאל הגרי הוא עבור אזרחי ישראל היום.
אלא שמהפסוקים בהמשך נראה שהשוואה זאת אינה מדויקת. לאחר שה’ אמר למשה: “דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך” משה שוב מתנגד ואומר “הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה??” ושוב, הפתרון שה’ מציע הוא: “אתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרן אחיך ידבר על פרעה ושלח את בני ישראל מארצו.”
רגע, אני לא מבין. לפני כן למדנו שאהרן היה הדובר מול העם. אם כן, איך הוא יכול להיות גם הדובר מול פרעה? הרי שני התפקידים הללו דורשים כישורים שונים לחלוטין! זה יהיה כמו לבקש מדניאל הגרי להיות לא רק דובר צה”ל אלא להיות גם אחראי על המשא והמתן מול חמאס!! יתכן לפרש לומר שאהרון נתברך בכישרונות דוברות יוצאי דופן, אבל נראה לי יותר סביר לומר שהוא לא היה עד כדי כך מוכשר אלא שהוא היה מוכן לעשות את כל מה שנדרש לאור הנסיבות.
אם דבריי נכונים, אז זוהי גדולתו של אהרן והלקח שהוא מעביר ליהודים בכל הדורות. לפעמים אנחנו נקראים להשתמש בכשרונותינו הטבעיים כדי לעזור לאחינו במצוקה, אבל לפעמים אנחנו נקראים לעזור בדרכים שלא יכולנו לצפות ושדורשות מאיתנו לצאת מאזור הנוחות שלנו.
נדמה לי שזוהי הקריאה עבורנו בעת הזאת. ובכך שאנו ממשיכים לענות לקריאה זו כפי שאהרן נענה בזמנו אנו מראים גם את גדולתנו. הלוואי שרק נמשיך בכך.
