השאלה-בה’ הידיעה- של פרשת השבוע היא, מה בדיוק היה חטאם של משה ואהרן במי מריבה שבעקבותיו נמנע מהם להיכנס לארץ ישראל? מה כל כך גרוע במעשיהם?
ידוע פירושו של רש”י שמתמקד בעובדה שה’ ציווה “ודיברתם על הסלע לעיניהם ונתן מימיו” ואילו בפועל כתוב “וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים”. מה ההבדל בין דיבור אל הסלע להכאת הסלע? רש”י אומר: “שאילו דיברתם על הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו”. כלומר לפי רש”י משה ואהרן חטאו בכך שהיו יכולים ללמד את העם את החשיבות של קיום דברו של ה’ ומכיוון שהם לא עשו זאת הם נענשו.
אולם פירוש זה של רש”י הוא קשה מכמה בחינות: 1. מדוע במקרה זה חשוב ללמד אותם את החשיבות של קיום דברו של ה’? האם לא לימד אותם מסר זה מספיק בעבר? 2. אם משה ואהרן היו צריכים לדבר אל הסלע ולא להכות מדוע ה’ אמר למשה “קח את המטה”-בשביל מה הוא היה צריך לקחת את המטה אם לא להכות בו? 3. יש לנו סיפור מקביל בספר שמות פרק יז שבו אין מים ובני ישראל מתלוננים על שה’ העלה אותם מארץ מצרים להמית אותם במדבר. ומהי תגובת ה’ שם? “ויאמר ה’ אל משה עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממנו מים רבים ושתה העם ויעש כן משה לעיני בני ישראל”-אם כן בסיפור המקביל משה נצטווה לקחת מטה ולהכות בו וכך עשה. אם כן, סביר להניח שאם משה נצטווה לקחת מטה במקרה שלנו מטרת המטה היא להכות בסלע!
הרמב”ם הולך בכיוון אחר לגמרי. בהקדמה למסכת אבות הוא אומר כך: “וחטאו עליו השלום הוא שנטה לצד אחד מן הקצוות ממעלת המידות והיא הסבלנות. כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו “שמעו נא המורים”. דקדק עליו השם יתברך שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס! וכיוצא בו בדין האיש ההוא-חילול השם הוא.
אולם ניתן לשאול על הרמב”ם, האם הכעס כאן באמת לא ראוי? יושם לב לכם שכתוב “וירב העם עם משה, כלומר העם חיפש ריב ולא רק מים ועוד הם ממשיכים באותה מנטרה מרגיזה שכבר משה שמע מספר פעמים: “ולמה הבאתם את קהל ה’ אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו ולמה העליתונו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע זה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות”! בעיה נוספת היא כשבני ישראל התלוננו על היעדר בשר והזכירו את האוכל הטוב שהיה להם במצרים בפרק י”א נאמר אחר כך “ויחר אף ה’ מאד“, וגם בפרשת קורח כאשר ה’ איים להשמיד את בני ישראל כתוב במפורש “כי יצא הקצף-כלומר הכעס– מלפני ה'”. אם כן, כיצד אפשר לומר שהכעס של משה כאן הוא חילול ה’ אם ה’ בעצמו כעס לא פעם, אלא פעמיים??
נדמה שכדי להבין את חטאו של משה צריך לראות את המסגרת שבה מסופר סיפור זה. יושם לב לכך שפרק כ שבו מופיע סיפורנו מתחיל במילים “ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין…” ורש”י על הפסוק מעיר על המילה “כל העדה”-עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואילו פרשו לחיים ונראה שרוב המפרשים הולכים בעקבותיו. כלומר, מכאן ואילך התורה כבר לא מדברת על השנה השנייה אלא על שנת ה- 40, ולא על דור יוצאי מצרים אלא על דור הנכנסים לארץ.
אם כן, העם שעומד מול משה הוא דור חדש, דור של ילדים שלא ראו במו עיניהם את מצרים ואת הניסים שה’ חולל להם ביציאה משם, שלא ראו את קריעת ים סוף, ואת מתן תורה, שלא היו שותפים בתלונות הרבות על התלאות במדבר, ולא לקחו חלק בחטאים הגדולים של אבותיהם בחטא העגל ובחטא המרגלים.
והנה בשביל הדור החדש הזה, זוהי הפעם הראשונה שהם צריכים להתמודד עם בעיית חוסר המים במדבר וזאת הפעם הראשונה שהם מתלוננים על כך.
הבעיה היא שהתלונות שלהם הקפיצו את משה מכיוון שהם הזכירו לו את מה שהוא שמע שוב ושוב לאורך הקריירה הארוכה שלו, והוא הגיב באופן אינסטינקטיבי בהתאם לניסיון המר שהיה לו בעבר. וכשם שהוא השתמש במטה בעבר כדי להכות את הסלע כך הוא עושה גם עכשיו, וכשם שתלונות כאלה בעבר עוררו את זעמו ואת זעמו של ה’ כך בעבר כך הוא זועם עליהם גם עכשיו, ואולי אף יותר מבעבר כי כבר נמאס מלשמוע את אותן תלונות שוב ושוב.
אולם זאת בדיוק הבעיה. משה מתייחס לדור החדש כאילו הוא הדור הקודם. משה הוא אותו משה. הבעיה היא שהוא לא מבין שהעם הוא לא אותו עם. כל דור והבעיות, והנטיות, השאיפות, הרצונות, והחלומות שלו. משה כנראה לא החכים ולא ניסה להבין לליבו ולאופיו של דור חדש זה ולהגיב בהתאם ולכן הוא לא יוכל להמשיך להוביל אותם בעתיד. רק אדם אחר שמסוגל לראות ולהבין מי עומד מולו כעת ולא לשפוט אותו על בסיס ההתנהגות של הדור הקודם יוכל להנהיג אותם ולהכניסם לארץ ישראל.
אנחנו, כהורים וכאנשי חינוך לפעמים לא שמים לב לעובדה שדור המתבגרים היום הוא שונה מאד מהדור שלנו, הוא מדבר בשפה אחרת, והוא חי בתרבות אחרת. הוא נולד לתוך תרבות של טלפונים חכמים ולא מכיר מציאות אחרת, הוא חשוף לתכנים, לתמונות ולסרטונים שהיינו מתביישים לקרוא ולראות כשאנחנו היינו בגילם. יכולת ההקשבה והריכוז שלו נמוכה בהרבה משלנו. הוא לרוב חי בתחושה שהוא לא צריך לציית לסמכות שלנו כהורים ושל המורים. והוא לא מעוניין לחיות לאור אידיאולוגיות גדולות, והוא חי בתודעה שניתן לעבור בקלות מקהילה אחת לקהילה אחרת. כל אלה ועוד רבים הם המאפיינים של הדור הזה והם מציבים בפנינו אתגרים חינוכיים שלא הכרנו בעבר.
הבעיה היא שאנחנו הרבה פעמים נוטים לחשוב בטעות שאפשר לדבר באותה שפה ולהשתמש באותן טכניקות חינוכיות שהועילו בעבר גם לדור החדש.
אבל אם אנחנו באמת רוצים להנחיל את הערכים של תורה, של מוסר ודרך ארץ לדור הבא נצטרך להבין את עולמו, את ליבו ומחשבותיו, את צרכיו ואת שאיפותיו ואת חלומותיו, את שפתו ואת תרבותו, ולחשוב מחדש על הדרכים שבהם נוכל לחבר בין עולמם לבין עולם הערכים שלנו. אם רק נשכפל את אותם רעיונות וטכניקות שהשתמשנו בהם בעבר כבר נפסיק להיות רלוונטיים. ואם אנחנו, והעולם שלנו, לא רלוונטיים לילדים שלנו, לא יהיה לנו את מי להאשים אם הם בוחרים בדרך אחרת.
משה ואהרן לא הבינו את הדור החדש ולכן הם שילמו בכך שהם לא היה יכלו להיכנס לארץ ישראל. אם אנחנו לא נבין את הדור החדש ולא ניתן מענה ערכי ודתי הולם, מי שישלם את המחיר על כך יהיה כולנו.
שבת שלום!
