בפרשתנו התורה מספרת שלבני ראובן וגד היה מקנה רב והנה זה עתה בני ישראל עברו את ארצות יעזר וגלעד שהם מקומות מתאימים במיוחד למקנה. אם כן, השבטים האלה פנו למשה ולאלעזר הכהן וביקשו לקבל את הארצות האלה כנחלה במקום הנחלה שהייתה מיועדת להם מעבר הירדן המערבי.
עכשיו בואו ננסה לתרגם בקשה זו לשפת ימינו. כל קהילת Teaneck ו-Riverdale פונה אל גדולי הדור ואומרים כך: היות שחיינו כאן נוחים ואנחנו מרוויחים כסף טוב, וניתן להתפרנס ללא מאמץ רב, אנחנו מבקשים להתנתק מהמפעל הציוני ולקבל רשות להפוך את הקהילות האלה למקום מגורינו הקבוע, ושהן יהוו תחליף לארץ ישראל המובטחת. מה דעתכם?
מה אתם חושבים שהיו אומרים רבנים אלה?
קשה לי להעלות על הדעת שאחד מהם, ואפילו רבנים שבחרו בעצמו לגור בערים אלה, שלא יגיב בזלזול ובגיחוך לבקשה. ואם הם חושבים שהבקשה היא בכל זאת רצינית, אני מתאר לעצמי שהם היו מגיבים בזעם על החוצפה בעצם הבקשה והיו דוחים אותה על הסף.
אז בואו נראה מה הייתה תגובת משה לבקשת בני ראובן וגד וננסה להבין אותה.
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֨אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה׃ ז וְלָ֣מָּה תנואון (תְנִיא֔וּן) אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהוָֽה׃ ח כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּשָׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ ט וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהוָֽה׃ י וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר׃ יא אִם־יִרְא֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים הָֽעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹֽא־מִלְא֖וּ אַֽחֲרָֽי׃ יב בִּלְתִּ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ הַקְּנִזִּ֔י וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן כִּ֥י מִלְא֖וּ אַֽחֲרֵ֥י יְהוָֽה׃ יג וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כָּל־הַדּ֔וֹר הָֽעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ יד וְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵֽל׃ טו כִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכָל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
אכן משה זועם כפי שהיינו מצפים והוא מסביר את זעמו כך: 1. איך יתכן ששאר השבטים יצטרכו לסכן את חייהם בכיבוש הארץ בזמן שאתם יושבים לכם בנחת בעבר הירדן המזרחי? 2. זה בדיוק מה שעשו המרגלים לפני 38 שנה כאשר ניסו לשכנע את העם לא לעלות לארץ ובעקבות כך כל הדור ההוא מת. האם אתם רוצים לחזור חס וחלילה על אותה טעות איומה?
אם כן בנאום זה משה מדבר בעיקר על ההשפעה שתהיה על שאר העם. אם הוא ייענה לבקשה זו לא יהיה לעם מספיק כוח צבאי לכבוש את הארץ וגם יתכן שלא ירצו לעבור את הירדן אם הוא יסכים לכך ששבטים אלה יישארו בעבר הירדן המזרחי.
אלא שבתגובה זו של משה הוא, לדעתי, מתעלם מבעיה יותר חמורה בבקשה זו. לא השפעתה על שאר האומה צריכה לעמוד לנגד עיניו אלא הפגם המהותי שישנה בבקשה עצמה. ולכן אני חושב שהיה צריך לתת נאום אחר לחלוטין, שהולך פחות או יותר כך:
“תגידו, נפלתם על הראש!! האם אתם לא זוכרים שהציווי הראשון שנצטווה אברהם הוא “לך לך מארצך … אל הארץ אשר אראך” ושבהגיעו לארץ הובטח לו “כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם” ושה’ חזר על הבטחה זו לבניו ליצחק וליעקב????
והאם אתם גם לא זוכרים שכל מטרת היציאה ממצרים הייתה לקיים הבטחה זו ” ב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ ג וָֽאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃ ד וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן… וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל… ׃ ו לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֨חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹֽדָתָ֑ם וְגָֽאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ ז וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃ ח וְהֵֽבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֨אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָֽתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מֽוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
והאם אתם עיוורים לעובדה שלאחר 40 שנים של תלאות במדבר הנה אנחנו סוף סוף על קצה גבול הארץ המובטחת, ומוכנים אוטוטו להיכנס, ובמקום לעבור את הגבול אתם רוצים להישאר כאן בחוץ לארץ?? ובשביל מה, בשביל שיהיה לכם קצת יותר אוכל לבקר שלכם, שיהיה לכם קצת יותר כסף, שיהיה לכם קצת יותר נוח בחיים?? בשביל זה אתם מוכנים לוותר על כל החזון הגדול שבשביל מימושו ה’ בחר באבותינו ובנו והביאנו עד הלום!! יא, קבוצת נוכלים, כפויי טובה, ואפסים שכמותכם!!”
גם אם משה לא היה משתמש בדיוק בסגנון הזה הרי אתם מבינים את העניין.
כלומר משה זועם בתגובה לבקשתם אבל התגובה שלו מתמקדת בהשפעת בקשה זו על העם ובכך הוא יצר פתח למילוט. ואכן מה מציעים בתגובה? הם אומרים שישמשו כחלוצים לפני העם ולהיות ראשונים בכיבוש בארץ ורק אז יתיישבו בעבר הירדן המזרחי, כלומר בחוץ לארץ. אם כן כבר לא תהיה סכנה ליכולת של העם לכבוש את הארץ.
אבל השאלה המתבקשת היא, מדוע משה התעלם מהבעיה המהותית שבעצם בקשתם והתמקד דווקא בהשפעתה על שאר השבטים?
יתכן שמשה חשב שאם ה’ כבש את ארצות יעזר וגלעד בדרכם לארץ אז זה אולי סימן שארצות אלה יכולות להיחשב הרחבה של הארץ המובטחת ולא תחליף לה. כלומר ארצות אלה הם במידה מסוימת כבר אמורים להיות שטחי ארץ ישראל ולכן משה לא ראה בעיה מהותית בעצם הבקשה.
אפשר לומר את אותו הדבר מזווית אחרת. ארצות אלה הן ממש צמודות לגבולות ארץ ישראל, ובכך עם קצת מעגלים פינות אפשר להחשיב גם אותן כארץ ישראל, גם אם הם לא חלק מהגבולות הפורמליים של ארץ ישראל. גם לפי הסבר זה משה לא ראה בעיה מהותית בעצם הבקשה.
אבל יתכן גם ללכת בכיוון אחר. לאור מה שמשה עבר עם המרגלים לפני 38 שנה ולאור העובדה שהוא בשנה האחרונה לחייו אין לא כבר כוח ואין לו כבר זמן לשטויות האלה. כל מה שאכפת לו בשלב זה של חייו הוא הכנסת העם לארץ ישראל, גם אם הדבר יהיה כרוך בסופו של דבר בהישארותם של שני שבטים מחוץ לגבולותיה.
כלומר, יתכן שבנאומו משה החליט מראש לוותר על שני השבטים האלה כל עוד הם לא ימנעו משאר העם להיכנס לארץ, להילחם עליה ולהתיישב בה.
אם אלה היו שיקוליו של משה, השאלה המתבקשת היא האם הוא הפעל נכון והאם תגובתו הייתה הולמת?
מצד אחד, מנהיג צריך לשאוף להגשמת החזון הלאומי במלואו בלי פשרות ובלי וויתורים גם אם זה מייגע ולוקח זמן. מצד שני, לפעמים צריך להסתכל על המציאות בעיניים ולהבין שזה לא תמיד אפשרי. יש מצבים ויש נסיבות שבהן יש צורך לעגל פינות ולוותר על החלום הגדול כדי לקיים את החלום לפחות באופן חלקי כאן ועכשיו.
השאלה היא מתי המנהיג צריך לבחור באופציה הראשונה ומתי בשנייה?
זוהי שאלה קשה שאין עליה תשובה חד-משמעית אבל נראה לי שאם ההחלטה של משה לוותר על שבטים ראובן וגד נבעה מעייפות, מחוסר סבלנות ומתסכול גובר מעם ישראל, נראה לי שזה לא היה מוצדק. ואכן, מסקנה זו תואמת מסר אחר בפרשתנו והוא שהמסע לארץ ישראל הוא ארוך ומייגע וכרוך בתחנות רבות בדרך. וכמו שאומרים היום “עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.”
כך היה בימי משה, כך היה בימי הרצל כשהגה את הרעיון הציוני, וכך צריך להיות כאשר אנחנו מתמודדים עם שאלות הרות גורל הקשורות לעתידנו כאן במדינת ישראל היום.
שבת שלום!
