ברצוני לדבר איתכם על נושא שמעסיק הרבה מאיתנו בימים אלה שלפני שבועות, ובוודאי מעסיק אותי. הנושא הוא הציפייה שלנו למה שהפך לאחד ממוקדי החג…ואני לא מתכוון למתן תורה אלא דווקא ל…עוגת גבינה.
אני לא יודע מה לגביכם אבל עוגת גבינה היא אחת התאוות הגדולות שלי ואחת הסיבות שהחג הזה אהוב עלי במיוחד. השנה לא חסכתי כלום והזמנתי לי ולמשפחתי עוגת גבינה עם ריבת חלב ועוגה נוספת עם שוקולד וחמאת בוטנים.
השאלה שאני רוצה להעלות בפניכם היא, האם זה בסדר לאכול עוגת גבינה או דברים דומים שרק מספקים את היצר והתאווה או שאולי יש בכך פגם כלשהו?
כדי לענות על שאלה זו נצטרך לעיין באחד הנושאים המופיעים בפרשתנו.
בפרק ו התורה מתארת אדם שנודר נדר נזירות. בקבלת נדר זה האדם אוסר על עצמו שתיית יין ואכילת ענבים ותוצרתם, תספורת וגילוח הראש, וטומאה למת.
בסיום תקופת הנזירות על הנזיר להביא שלושה קורבנות: כבש לעולה, כבשה לחטאת ואיל לשלמים. יחד עם האיל מביא הנזיר עשר חלות מצות ועשרה רקיקי מצות העשויים משישה ושני שלישי עשרון סולת, המשוחים ברביעית שמן.
השאלה היא, האם אדם שמקבל על עצמו נדר זה הוא עושה מעשה טוב שראוי לשבח או שהוא עושה מעשה רע שראוי לגנאי?
ואכן המפרשים חלוקים בנושא.
במסכת תענית יא ע”א כתוב כך: אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר כי הא תנא דתניא: רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר “וכפר עליו מאשר חטא על הנפש” וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר -על אחת כמה וכמה.
כלומר, לפי שמואל בשם רבי אלעזר הקפר ההוכחה שאסור להתענות סתם היא ממה שמתואר אצל הנזיר. העובדה שהנזיר חייב להביא חטאת בסוף נזירותו מלמדת שהתורה רואה כל ניסיון של אדם לצער את עצמו מתענוגות העולם הזה באמצעות נדר הוא נחשב חוטא שצריך להביא קרבן חטאת. ומעניין שהרמב”ם בהלכות דעות הולך בעקבותיו.
יוצא לפי זה שבאכילת עוגת גבינה או דברים דומים אין שום פגם, חוץ מאולי הנזק הבריאותי שיכול להיגרם מהשומן והכולסטרול הרב בעוגה זו.
לעומת זאת, בא רבי אלעזר, כנראה רבי אלעזר בן פדת, ואומר שהנזיר נקרא קדוש והוא מוכיח זאת מהמילים “קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו”. ומכאן הוא מוכיח בדיוק ההיפך מהדעה הקודמת: “ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה.” ובעקבותיו הולך הרמב”ן בפירושו לתורה.
מכאן משתמע שראוי לאדם להימנע מתאוות העולם וכך שנימנע מכך כך נהפוך ליותר קדושים. והיות שאנחנו אמורים לשאוף לחיי קדושה נראה שעדיף לוותר על אותה חתיכת עוגת גבינה טעימה וערבה לחיך.
אז איך נוכל להכריע בסוגיה זו? האם עדיף לאכול את עוגת הגבינה הטעימה ולהנות ממנה בלי שום ייסורי מצפון או האם עדיף להימנע ממנה ואם אנחנו לא יכולים לדחות את סיפוק היצר שנרגיש אשמים אחר כך?
נדמה לי שגם אם יש מקום לשקול את דעתו של רבי אלעזר והרמב”ן בזמנים רגילים אני חושב שלפחות בשבועות אנחנו צריכים לאמץ את גישתם של שמואל, רבי אלעזר הקפר והרמב”ם.
הרי מה אנחנו חוגגים בשבועות לפי פשוטו של מקרא?
“וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה”. אנחנו חוגגים את ביכורי יבולי השדה.
כלומר, מוקד החג הוא ההנאה החומרית והפיסית, את היכולת שלנו, בעזרת ה’, להפיק אוכל טוב מאדמת ארץ ישראל.
אם כן, אם יש זמן שבו נכון וראוי ליהנות מאוכל טוב, וטעים כמו עוגת גבינה ובמיוחד אם העוגה עשויה מחיטה של ארץ ישראל ומפרות שגדלו כאן.
בנוסף לכך גם אם שבועות הוא זמן מתן תורתנו כפי שאנו אומרים בתפילה יש בוודאי סיבה טובה לאכול עוגת גבינה בחג בהתאם לדברי הכל בו: “נהגו לאכול דבש וחלב בחג שבועות מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמו שכתוב (שיר השירים ד’ יא’) ‘דבש וחלב תחת לשונך'”. כלומר, הטעם של העוגה הטעימה אמור להאהיב עלינו את התורה על ידי כך שבאכילת דבש וחלב-ואני אוסיף גם ריבת חלב, שוקולד וחמאת בוטנים- אנחנו נזכרים במתיקותה של התורה.
לאור זאת, אני רוצה לאחל לכולם שתלמדו הרבה תורה ותאכלו הרבה עוגת גבינה.
שיהיה לכם חג שמח וטעים
