בשבת זו אנו קוראים את פרשת קדושים וביום שני בלילה וביום שלישי נחגוג את יום העצמאות. האם יש קשר בין השניים?
אני מאמין שניתן למצוא את הקשר במילה “קדושים” המופיעה בתחילת הפרשה ועל שמה היא נקראת. הפרשה פותחת: “וידבר ה’ אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני אלוקיכם”. השאלה היא, כמובן, מהי המשמעות המילה “קדושה” וכיצד משיגים אותה?
רש”י טוען שהקדושה מתייחסת בעיקר להבדלה ופרישות והוא מציע שהתורה כאן באה ללמד אותנו להיות פרושים מן העריות ומן העבירה. כנראה שרש”י ביסס את פירושו על הסמיכות בין מצוות “קדושים תהיו” לבין הרשימה הארוכה של מצוות הנוגעות לאיסורי עריות המופיעות בפרשה הקודמת. הרמב”ן, לעומת זאת, טוען שמצות “קדושים תהיו” לא מתייחסת למצווה ספציפית זו או אחרת אלא היא באה ללמדנו שגם בדברים המותרים עלינו לנהוג פרישות. למשל, על אף שהתורה מתירה יחסי מין בין בעל ואישה ואכילת מאכלים כשרים אל לנו להיות נבלים ברשות התורה ולהפוך לשטופי זימה, לסובאי יין ולזוללי בשר. כלומר, לפי הרמב”ן, “קדושים תהיו” היא קריאה כללית שעלינו ללכת מעל ומעבר למה שמפורש בהלכה, לנהוג באיפוק ולהיזהר מהפרזה מיותרת בהנאות גופניות.
הבעיה בשני הפירושים הללו היא שציווי “קדושים תהיו” מופיע בתחילת הפרשה וגם בסופה—”והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'”—ובאמצע ישנה רשימה ארוכה ומקיפה של מצוות. אם כך, נראה כי אין הכוונה למצוות שמופיעות בפרשה הקודמת, כדברי רש”י, או לפרישות מדברים שמותרים מבחינה הלכתית, כפי שמציע הרמב”ן, אלא למצוות המפורטות בפרשה עצמה. אז מהו היחס בין “קדושים תהיו” לבין המצוות השונות המוזכרות בה?
נראה שכאשר אנו מקיימים את מצוות מורא אב ואם, שמופיעה בראשית פרשתנו, אנו מקדשים את היחסים עם הורנו, וכאשר אנו שומרים שבת, שהיא מצווה אחרת המופיעה בפרשתנו, אנו מקדשים את השבוע. כאשר אנו מונעים מבתי המשפט מלעשות עול או משוא פנים אנו מקדשים את מערכת המשפט. כאשר אנו נזהרים מלנקום ולנטור, וכאשר אנו מקיימים את מצוות “ואהבת לרעך כמוך”, אנו מקדשים את מערכות היחסים בינינו לבין עצמנו. כאשר אנו משאירים חלק מהיבול של השדות שלנו בארצנו לעני ולגר אנו מקדשים את החברה שלנו. כאשר אנו נמנעים מאכילת פירות שגדלו בארץ ישראל בשלוש השנים הראשונות וקובעים אותם “קודש הילולים לה'” בשנה הרביעית, אנו מקדשים את הארץ ותוצרתה, וכן הלאה. במילים אחרות, התורה בפרשת קדושים מציעה לנו מתווה לאופן שבו נוכל לקדש את כל תחומי החיים בארצנו.
ואיך כל זה קשור להבדלה ולפרישות? בסוף הפרשה אומרת התורה “והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה’, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.” כלומר, על ידי עיצוב החברה בארצנו בהתאם למתווה של פרשת קדושים, אנו מבדילים את עצמנו משאר אומות העולם, וכך, אנו הופכים לקדושים, “כי קדוש אני ה'”.
עבור יהודים דתיים, היום שבו הכריזה ישראל על עצמאותה לא היה רק נקודת מפנה דרמטית בגורלנו ובעתידנו כעם, אלא בהזדמנות שניתנה לנו לממש את החזון הדתי הגלום במילים “קדושים תהיו”. זוהי הסיבה שלמרות ששירת התקווה מתייחסת לתקוותנו של אלפיים שנה להיות “עם חופשי בארצנו”, הרב ריסקין מעדיף את המילים “עם קדוש בארצנו” – שנותנות ביטוי גם לאלפיים שנות הכמיהה הדתית שלנו.
למרות המתקפה הנוראה של ה-7 באוקטובר ולמרות הניסיונות המתמשכים של אויבינו להשמיד אותנו, אנו נשארים אומה חופשית וריבונית בארצנו. אם נהפוך גם לעם קדוש בארצנו תלוי אך ורק בנו.
שבת שלום!
