בפרקי אבות פרק ה משנה י”ז נאמר כך: כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו.
אם כן, חז”ל מבחינים כאן בין שני סוגי מחלוקת- אחת לשם שמים, המיוצגת על ידי הלל ושמאי, והאחרת שאינה לשם שמים, המיוצגת על ידי קרח ועדתו.
השאלה היא, מה אפיין את מחלוקות הלל ושמאי שעליהן ניתן לומר שהיו לשם שמים, ומה אפיין את מחלוקת קרח ועדתו שעליה המשנה הכריזה שהיא איננה לשם שמים?
לפי הפשט, נראה שהגורם המכריע הוא המניע למחלוקת. אם המניע הוא הרצון להגיע לאמת האלוקית והמוסרית כפי שהיו מחלוקות הלל ושמאי, אזי ניתן לכנות מחלוקת זו “לשם שמים”. לעומת זאת, אם המניע הוא קנטור והתנצחות, ורצון להראות לכולם שאני צודק, בין אם דבריי נכונים ובין אם לאו, אז ניתן לומר שזוהי מחלוקת שאיננה “לשם שמים”.
הבעיה היא שלא תמיד ניתן לזהות את המניעים והמטרות של האדם במסגרת מחלוקת. הרי בני אדם נוטים להסתיר כוונות רעות וזדוניות בכל מיני הצטדקויות כדי שאנשים יחשבו שעמדותיהן הן לגיטימיות ואמיתיות.
ואכן, אם נתבונן באחד הטיעונים של קרח ועדתו נגלה דוגמה לכך.
הם יוצאים כנגד משה ואהרן בטענה “כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה’ ומדוע תתנשאו כל קהל ה’?” מצד אחד נראה שהטענה הזאת שקרית שהרי רק הכהנים הם קדושים. מצד שני, מה מופיע ממש בפסוקים שלפני פרשה זו? פרשת ציצית.
ומה נאמר במסגרת פרשה זו? “ועשו להם ציצית.. והיה לכם לציצית… למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלקיכם…”. כלומר, ה’ הוא זה שלימד את עם ישראל שכל מי שעושה את המצוות נהיה קדוש! אם כן, המניעים שמאחורי קרח ועדתו נראים בהחלט טובים ואפילו טהורים!
אז אם לא ניתן לזהות מחלוקת לשם שמים או לא לשם שמים על פני המניעים, כיצד נוכל להבחין ביניהן?
נראה לי שישנן שתי דרכים אחרות להבחין ביניהן: 1. באופן שבו מנהלים את המחלוקת ו-2, בתוצאות המחלוקת.
- אופן המחלוקת- לפחות לגבי בית הלל נאמר בעירובין יג ע”ב כך: “מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
כלומר, מחלוקת לשם שמים דורשת התנהגות צנועה, ופתיחות לעמדות של הצד השני. ולא רק זה, אלא שחייבים להקדים את דברי השני כי רק כאשר שומעים קודם את העמדות של השני ניתן לגבש עמדה שקולה ומבוססת .
לעומת זאת, אצל קרח התורה פותחת ואומרת “ויקח קרח… ויקמו לפני משה… ” אם הם היו מציגים את טענותיהם כאן ועכשיו אולי הייתה ניתנת למשה הזדמנות להגיב ואז המחלוקת הייתה יכולה להיות עניינית ולשם שמים, אבל מיד לאחר מכן כתוב “ויקהלו על משה”. למה גם “ויקמו” וגם “ויקהלו”?
נראה שאין כאן רצון לקיים עם משה ואהרן שיח כן ואמיתי אלא מעין התנפלות והסתערות עליהם. בהתנהגות זו הם הוכיחו שהמחלוקת שלהם, בסופו של דבר, לא הייתה לשם שמים.
- לפעמים ניתן להבחין בין שני סוגי המחלוקת על פי התוצאות. לגבי מחלוקת בית הלל ושמאי נאמר “אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין – לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי.”
כלומר למרות שהמחלוקות ביניהם היו לפעמים קשות ונוקבות, הם ידעו להפריד בין מה שמתרחש בבית המדרש לבין מה שמתרחש מחוצה לו, במשפחה ובקהילה. זוהי, אם כן דוגמה למחלוקת שהיא לשם שמים.
לעומת זאת, אצל קרח ועדתו נאמר “ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אוהל מועד.” כלומר, מתואר מצב שבו קרח ניסה למשוך את כל העם לצד אחד כאשר משה ואהרן עומדים בצד השני. אם כן, קרח לא ניהל רק ויכוח, אלא ניסה לגרום לפילוג בין העם לבין מנהיגיו. זוהי הוכחה ברורה למחלוקת שאיננה לשם שמים.
זה לא סוד שעם ישראל ידע מחלוקות גדולות לאורך ההיסטוריה וגם במדינת ישראל מאז הקמתה.
אבל אני לא חושב שהכרנו מחלוקת שמאיימת לקרוע את החברה שלנו יותר מאשר המחלוקת מסביב לרפורמה המשפטית.
לדעתי, מחלוקת זו, במהותה, היא לשם שמים. הרי אנחנו עוסקים באופייה הדמוקרטי של המדינה, ביחס שבין היותו מדינה דמוקרטית לבין היותה מדינה ליברלית, ובין היותו מדינה דמוקרטית לבין היותו מדינה יהודית, ובמחלוקת זו ישנם טיעונים טובים וחזקים לכל צד.
אבל לצערי אנחנו רואים שאצל חלק מהציבור, המחלוקת כבר גרמה לתוצאות קשות שמהוות סכנה לעתידנו המשותף, וזו כבר לא מחלוקת לשם שמים.
כעדות לכך, אני רוצה לקרוא בפניכם התכתבות וואטסאפ מה-12.5 בין אחותי לבין מי שהייתה חברה שלה במשך 20 שנה.
אחותי: מה שלומך?
חברה: אני כועסת מאד על כל תומכי הרפורמה
אחותי: ואני כועסת על כל מתנגדי הרפורמה. אז מה? זה לא אמור להשפיע על מערכות יחסים. אפילו הלל ושמאי לא נתנו לפערים להשפיע על מערכות היחסים ביניהם.
חברה: אני בוחנת מחדש בימים אלה עם מי יש לי ערכים משותפים ועם מי לא. מי מאיים על המשך חיי בארץ הזו ומי לא. זה מה שמתאים לי לעשות.
ומאז ועד היום היא לא שמעה ממנה. ולצערי, יש סיפורים רבים כאלה.
רבותיי, לאן הגענו???? האם על המחלוקת לגבי הרפורמה המשפטית, חשובה ככל שתהיה, נפסיק להיות חברים ולדבר אחד עם השני? האם על מחלוקת זו נפרק את כל החברה שלנו מבפנים? האם ניתן למחלוקת זו להרוס את כל שבנינו פה אחרי 2000 שנה של גלות, ואחרי השואה הנוראה????
אם כן המסר של פרשתנו הוא מסר לכל הדורות, ובמיוחד לעת הזאת.
נתווכח על הכול כמו שעשו הלל ושמאי, וכמו שעשינו לאורך כל ההיסטוריה, אבל נדע לשים גבולות למחלוקות הללו, ונדע לומר די!! עד כאן!!
הרי אחים אנחנו, בני עם אחד אנחנו, ואין לנו ארץ אחרת.
שבת שלום!
