נדמה לי שאין פרשן מקראי אחד שלא ניסה להציע הסבר לחטא שבגללו נענשו נדב ואביהוא. והנה כמה מן ההסברים שהוצעו: שנכנסו לפני ולפנים, שהביאו אש מבית הכיריים, שלא נטלו עצה זה מזה, שהורו הלכה בפני משה רבן, על שהיו שתויי יין, וזוהי רק רשימה חלקית.
ואני שואל, אם הפירושים שהציעו מפרשי המקרא הם נכונים למה הם לא כתובים במפורש בפסוקים? מדוע התורה סתמה והשאירה לנו את הצורך לחפש בנרות כדי למצוא הסבר שהולם את העונש הקשה שקיבלו?
אלא שברצוני לטעון שההסבר לעונש אכן מופיע במפורש בפסוקים!!
“ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה’ אש זרה אשר לא ציוה אותם. אז תשאלו מה בדיוק לא ציווה אותם? והתשובה שלי היא, שזה לא משנה !!! כדי שתבינו למה אני מתכוון, בואו נסתכל על מה שנאמר בפרק ט, המופיע לפני סיפור נדב ואביהוא בפרק י:
א וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ ג וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה׃ ד וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֨חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃
יש בהמשך הוראות מאד מפורטות לגבי מה שעם ישראל צריך לעשות ביום השמיני כדי שכבוד ה’ ייראה אליהם. ההוראות כוללות את הקרבנות הספציפיים שצריך להביא, איזה בהמות, ואיזה חלקים מן הבהמות צריך להקריב על המזבח ואיזה חלקים נשרפים מחוץ למחנה, מה עושים עם הדם ומה עושים עם המנחה, ומה מניפים, ואיך. ומה היסוד של כל ההוראות אלה?
“ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו”. ומה נאמר בביצוע? “ויקחו את אשר צוה משה…ויקריבו בני אהרן… כאשר ציוה ה’ את משה…”וישימו… כאשר צוה משה.
העם ביצע את ההוראות בדיוק כפי שנצטוו לעשות. ומה הייתה התוצאה?
כב וַיִּשָּׂ֨א אַֽהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛ו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵֽעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָֽעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים׃ כג וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם׃ כד וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֨אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָֽעֹלָ֖ה וְאֶת־הַֽחֲלָבִ֑ים
כבוד ה’ הופיע והאש אכלה את קרבנותיהם ובכך סימלה את העובדה שכל מלאכת המשכן נעשתה כראוי והקרבנות התקבלו. בקבלה זו עם ישראל מבין שנוכחות ה’ תהיה בתוך המשכן מכאן והלאה ותלווה אותם לאורך כל הדרך לארץ ישראל. וכשהעם ראה את כל זה והפנימו את המסר הם היו מוצפים ברגשות של התעלות ורוממות רוח: וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃.
יוצא שהעם זכה להשראת השכינה בגלל שהם עשו בדיוק את מה שנצטוו לעשות על יד ה’ ומשה, שלא עשו לא פחות ולא יותר, ולא סטו ימין ושמאל, כחיילים נאמנים שהשלימו את משימתם באופן מלא.
והנה מיד לאחר מכן מסופר שנדב ואביהוא לקחו מחתות, אש וקטרת אשר לא ציווה אותם. בדיוק בזמן שהעם זכה בהשראת השכינה בגלל שעשו במשכן “כאשר ציווה ה’ את משה”, נדב ואביהוא החליטו לעשות משהו בתוך המשכן שלא נצטוו לעשות.
אם כן, מה בדיוק הם עשו זה כבר לא משנה, כי עצם העובדה שהם עשו משהו על דעת עצמם ולא בהתאם לציווי ה’, הרס את הכול!!!!
כלומר, המסר של הסיפור הוא שכדי שהשכינה תשרה בעם ישראל, כולם צריכים לעשות כפי בדיוק שנצטוו לעשות ולא לעשות דבר מעצמם, גם אם הרצון הוא טוב והכוונות הן טהורות. יש חוקים, ויש מסגרת, יש מפקד ויש פקודים, יש מצווה ויש מצווים. ורק כשעושים את מה שמצווים לעשות זוכים לברכה ולהצלחה.
האם זה אומר שהיהדות היא מסגרת נוקשה של חוקים, של משמעת, ושל ציות, ושאין בה מקום לפרט להביע את עצמו באופן אישי?
בוודאי שלא!
בתוך היהדות יש המון אפשרויות לאדם למצוא את מקומו האישי ולהביע את עצמו: יש מי שישים דגש על לימוד תורה, יש מי שישים דגש על חסד, יש מי שישים דגש על הקהילה, יש מי שיתרום בתחום המנהיגות, יש מי שיתרום בבניית הארץ, יש מי שיעסוק בתיקון עולם ויש מי שיתרום במקצוע הספציפי שהוא בוחר.
אבל יש מקומות ויש זמנים שבהם כולנו צריכים להתגייס למטרה המשותפת וללכת בדיוק לפי ההוראות שניתנו מפי המוסמכים לכך. האתגר שלנו הוא לדעת איך לשלב בין הדברים, בין החובה לציית לסמכות ולדרגים שמעלינו לבין החופש לעשות את מה שאנחנו רוצים בהתאם לשאיפות האישיות שלנו.
בשבועיים הקרובים שני בחורים מקסימים מתוך הקהילה שלנו מתגייסים לצה”ל. ביום שני הקרוב בננו האהוב יונתן, ובשבוע הבא חברנו וידידינו, אוריאל ברדש.
לכל אחד משני הבחורים האלה, שהם אגב חברים מאד טובים, יש סגנון מיוחד וכישרונות מיוחדים, ואני מאמין בכל ליבי שכל אחד יתרום תרומה אישית ומדהימה לעם ישראל בעתיד, כל אחד בדרכו המיוחדת.
אבל בשנים שאתם בצבא, כמו בצבא, התרומה שלכם תהיה לעשות את מה שהמפקדים שלכם אומרים לכם לעשות על הצד הטוב ביותר, בהתאם לצרכים של הכלל: לעמוד במסדר, להיות מדוגם, לעמוד בזמנים, להיות בלי טלפונים, ועוד
זה לא הולך להיות קל, אבל שניכם נכנסים לתפקיד עם הרבה מוטיבציה, שניכם בכושר מצוין, ויש לשניכם את כל הכלים הנדרשים כדי להיות חיילים מצטיינים.
וכשם שעם ישראל זכה בבניית המשכן לראות את כבוד ה’, כך אנו מקווים שבזכות השירות הנאמן והמסור שלכם ושל חבריכם, נזכה גם אנחנו לראות את כבוד ה’ בתוכנו ובקרבנו בקרוב.
אוהבים אתכם, גאים בכם, ומאחלים לכם המון הצלחה בצה”ל.
שבת שלום
