לעלייה לארץ מארה”ב ישנם יתרונות רבים: יש את היתרון הרוחני להיות בארץ הקודש, יש את היתרון הדתי של קיום מצוות כעם בארצנו הריבונית ולא רק קיום מצוות כיחידים כמו בחו”ל ויש כמובן את היתרון הלאומי של הצטרפות למפעל התקומה של העם בארצו ובמולדתו
אבל מעבר ליתרונות נעלים אלה יש גם יתרונות פרקטיים כמו חינוך יהודי חינם בניגוד לשכר הלימוד המטורף שמשלמים לבתי ספר יהודיים בארה”ב, יום אחד של יום טוב במקום שני ימים והעובדה שאפשר להשיל מעלינו את החליפה והעניבה ולהגיע לבית הכנסת בשבת בחולצה לבנה בלבד
וכפי שידוע לכולנו, החברה הישראלית הרבה פחות פורמלית בכל מה שקשור בלבוש ואפשר להגיע לעבודה בבגדים נוחים ולא פורמליים בכלל. למרות שאני אישית מקפיד תמיד להגיע לעבודה בחולצה מכופתרת ובמכנסיים יפים בשנה שעברה לימדתי בבית ספר ממלכתי לא דתי שבו רכז שכבת י’ היה מגיע בטי-שרט וג’ינסים קרועים
כל זה לכאורה משקף תפיסה יסודית בחברה שלנו שמה שחשוב זה מה שבפנים, את הרעיון של “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו”, ואת התובנה שהבגד הוא בוגד, שמעיל הוא מועל, ושהבפנים מתגלה רק בהסתכלות על הפנים
לאור זאת, יש מקום לשאול כיצד יתכן שחלקו הראשון של הפרשה שלנו מוקדש לפרטי בגדי הכהנים וכהן הגדול – החושן האפוד המעיל הכתונת תשבץ המצנפת האבנט וציץ הזהב? אם באמת לבגדים אין משמעות מדוע התורה מייחסת לבגדי הכהן הגדול חשיבות רבה כל כך?
יתרה מכך. חז”ל מלמדים שהעובד כשאין כל בגדי כהונה עליו, עבודתו פסולה כי רק בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם”. כלומר, הכהנים בלי הבגדים הם כאילו לא נחשבים כהנים. זוהי אם כן הוכחה של ממש שה”בגדים”- או הקנקן- עושים את הבן אדם” ולא להיפך!
נראה שכדי לענות על שאלה זאת יש צורך להפריד בין תפקידים וזמנים מסוימים הדורשים לבוש מיוחד לבין תפקידים וזמנים אחרים ובין המניעים שמאחורי בחירת הלבוש בתפקידים ובזמנים אלה
לגבי בגדי הכהונה כתוב “ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת”. כלומר לבישת בגדי הכהונה מעניקה כבוד לכהנים ובראשם הכהן הגדול ולתפקיד המכובד שהם ממלאים. כשם שמלכים או נשיאים מתלבשים באופן ההולם את מעמדם הרם כך גם הכהנים ובמיוחד הכהן הגדול. אין ספק שאם היינו רואים נשיא, או רב חשוב מסתובב בטי שירט ובג’ינס זה היה יוצר אצלנו תחושה של סלידה וניכור וכך גם היה קורה אילו הכוהן הגדול היה מתלבש ככול האדם.
כלומר, יש תפקידים בעולם שדורשים מאנשים הממלאים תפקידים אלה לבוש ההולם את התפקיד. מעבר לכך, ספר החינוך מעיר “השליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבתו וכוונתו אל העבודה, על כן ראוי ללבוש בגדים מיוחדים אלה. כשיסתכל בכל מקום בגופו מייד יהיה נזכר ומעורר בליבו לפני מי הוא עובד.”
כלומר הבגדים נועדו לא רק לשדר כבוד ותפארת כלפי חוץ אלא גם להשפיע על תודעתם ומחשבתם של הכהנים והכהן הגדול עצמם. על ידי הסתכלות בבגדים שעליהם הם ייזכרו בעבודת הקודש שמוטלת עליהם ולא יסיחו דעתם ממנה.
ובאמת אם אנחנו מסתכלים בחיינו אנחנו רואים שיש חשיבות לבגדים שכולנו לובשים בזמנים מסוימים. כאשר אנחנו משרתים בצבא אנחנו לובשים מדים ואי אפשר להעלות על הדעת שחיילנו יתלבשו בלבוש אזרחי כאשר הם בתפקיד. באירועים מיוחדים כמו חתונות ובר-מצוות אנחנו מתלבשים בבגדים חגיגיים בהתאם לחגיגיות האירוע. כמו כן אנחנו מתלבשים בבגדים מיוחדים לכבוד שבת וחגים. אולי הבגדים שלנו פחות FANCY ופחות פורמלי מבחוץ לארץ אבל גם אנחנו מקפידים על לבוש מיוחד בימים אלה.
השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא, מהם המניעים מאחורי הלבוש שאנו בוחרים בזמנים אלו? האם אנחנו מתלבשים כדי לתת כבוד למעמד או לאירוע המיוחד, בדומה לכהן הגדול שלובש את בגדיו “לכבוד ולתפארת”, או האם אנו מתלבשים כדי לתת כבוד לעצמנו, להראות כמה אנחנו יפים, אופנתיים, אמידים, וכדי למשוך אלינו תשומת לב? האם אנחנו קונים בגדים חדשים לכבוד האירוע רק כאשר יש בכך צורך או שמא אנחנו מבזבזים כסף על בגדים חדשים רק כדי להרשים אחרים ושלא יחשבו חס ושלום שאנחנו מיושנים ומשעממים? האם הלבוש שאנחנו בוחרים מייצג את מי שאנחנו באמת או שאנחנו רק מנסים ליצור תדמית של עצמנו כפי שהיינו רוצים להיות או להיראות?
נדמה לי שאם התשובה לשאלות אלה היא האפשרות השנייה אזי ניתן לומר שבגדים הם סוג של בגידה ומעיל הוא סוג של מעילה ושאין לקנקן כל ערך.
הפירוט של בגדי הכהן הגדול בפרשתנו בא ללמד אותנו שיש ערך לבגדים שאנו לובשים רק אם המעמד, המועד והמניעים לבחירת בגדים מסוימים משקפים ערכים ראויים, מוסיפים לכבוד המעמד או האירוע ונותנים ביטוי להיותנו כולנו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
שבת שלום!
