התורה בפרשתנו מתארת את הציווי לבנות את המשכן וכליו. לאור חשיבותו, התורה מתחילה עם תיאור בניית הארון. הארון יהיה עשוי מעצי שיטים, אמתיים ארכו, ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. הוא יהיה מכוסה זהב יהיו לו שתי טבעות בשני הדדים ובדים בתוך הטבעות. ומה יהיה מונח בתוכו? “ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך”. ומהי “העדות”? לפי רשב”ם ואבן עזרא מדובר על לוחות הברית ולפי רש”י מדובר על ספר התורה כולו. לאחר מכן, עושים כפורת זהב טהור עם שני כרובים פרשי כנפיים שיהיו סוככים בכנפיהם איש אל אחיו, ואת הכפורת מניחים על הארון.
ולשם מה כל זה? “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” “ונועדתי לך שם ודברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על העדות”. כלומר זהו המקום שבו ה’ שורה שכינתו ביניהם ולכן גם זהו המקום שבו מתגלה ה’ למשה ומעביר לו את דבריו.
ומהי חשיבותו בעת הזאת דווקא לאחר מתן תורה בסיני? הרמב”ן מסביר שמטרתו של המשכן להוות נוכחות ה’ קבועה בתוך עם ישראל, להיות “בית בתוכם מקודש לשמו” ולא נוכחות רגעית כפי שהיה בהר סיני. אמנם נוכחותו בביתו תהיה צנועה ונסתרת יותר מאשר בהר סיני אבל היא תהיה קבועה וממושכת. המשכן והארון שבתוכו מהווה, אם כן, מרכז של קדושה שממנו מקבל עם ישראל השראה ושואב את כוחו הרוחני. זוהי קדושה שמקרינה מבפנים כלפי חוץ ומעניקה קדושה לשגרת היום יום.
עד כאן הכול טוב ויפה. אלא שאם נקרא את במדבר י, לג נראה דבר אחר לחלוטין: כתוב שם “ויסעו מהר ה’ דרך שלושת ימים וארון ברית ה’ נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה”. זהו לא ארון ששוכן בתוך המחנה אלא ארון שמנהיג, שמוביל, שדואג לעם ומוצא להם מקום מנוחה. והתורה ממשיכה “ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה’ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך”, כלומר, הארון שהולך לפניהם הוא הארון שגם מוביל את המערכה נגד אויביהם.
ואכן בספר יהושע מסופר שכאשר בני ישראל הגיעו לירדן נדרשו לעמוד במקומם ולהמתין עד שהכהנים הנושאים את ארון ברית ה’ נכנסים למים ואז הירדן נבקע לשניים ולאחר מכן הולכים אחריהם. כלומר הנס שאפשר את מעבר הירדן התרחש בזכותו של הארון. ובהמשך מסופר על כיבוש העיר יריחו שבו יהושע ציווה על הכהנים לשאת את הארון ולסובב את העיר שבעה ימים, יתקעו בשופרות ועל ידי כך הצליחו לכבוש את העיר. כלומר הארון הוא גם אחראי על הצלחת בני ישראל בכיבוש הארץ.
אם כן, יש לשאול האם הארון יושב בתוך המחנה, נוכח במקום על מנת להעניק השראה וקדושה למציאות היומיומית, לחיי השגרה, או האם הארון מוביל, מנהיג, עושה ניסים, נלחם להם וכובש ערים בזמנים ובמצבים מיוחדים ויוצאי דופן?
בהתייחסות לשאלה זאת יש מחלוקת בירושלמי במסכת שקלים. “תני, רבי יודה בן לקיש אמר: שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהייתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו. זה שהייתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד … זה שהיו שברי הלוחות בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן … ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה” (שקלים פ”ו ה”א)
לפי הדעה הראשונה -של רבי יהודה-היו שני ארונות וכל אחד שימש בתפקיד אחר. אבל רבנן חולקים ואומרים שמדובר על אותו ארון ששימש בשני תפקידים.
כנראה שרבי יהודה חושב שאי אפשר ללבוש שני כובעים. או שהארון בתוך המחנה או שהארון לפני המחנה, או שהוא עם העם או שהוא מוביל את העם, או שהקדושה נמצאת בחיים הרגילים בשגרת היומיום, או שקדושה דורשת יציאה החוצה מהשגרה ונמצאת במעשים ובאירועים מיוחדים וגדולים, אבל אי אפשר שניהם.
רבנן לעומת זאת חושבים אחרת. קדושת הארון יכולה לבוא לידי ביטוי בתוך המחנה במעשים שבכל יום וגם בהובלת המחנה בזמנים מיוחדים. אין צורך בשני ארונות שונים כדי למלא תפקידים שונים. הארון יכול להיות גם זה וגם זה ולמלא את שני התפקידים גם יחד.
נדמה לי שיש בגישתם של החכמים מסר חשוב לחיינו. אנחנו משתדלים לחיות חיי קדושה ביום יום, בשמירה על המצוות, בתפילה, בשבתות, בלימוד תורה, ובחינוך ילדינו. הקדושה באה לידי ביטוי בבחינת “בתוך עמי אנוכי יושב” וזה טוב וזה חשוב ולזה אין תחליף. אבל אנחנו לא יכולים להסתפק בכך. אנחנו לא יכולים להיות מכונסים רק בתוך עצמנו ולחשוב שבכך יצאנו ידי חובתנו בעולם הזה.
לפעמים נדרש מאיתנו לקום ולעשות משהו חדש, להוביל את הקהילה את העם או אפילו את העולם למרחבים ולמקומות חדשים, לממש את האיכויות והכישרונות הטמונים בנו כדי להנהיג, לחדש, לעשות משהו ייחודי שלא עשו קודמינו, כדי להביא את הקדושה למחוזות חדשים, כדי שהמחר יהיה יותר טוב מהיום.
לפי החכמים לא היו שני ארונות וגם לא רצוי שיהיו שני ארונות. אי אפשר לדעתם לעשות הפרדת רשויות ולומר שאלה ייתנו ביטוי לקדושה בחיי היומיום ואחרים ייקחו אחריות על הקדושה בהנהגה ובהובלת העם כי המנהיגות האמתית היא מנהיגות שבאה מתוך העם ומתוך רגישות לצרכי העם. רק אלה שיושבים בתוך עמם מסוגלים באמת להוביל ולהנהיג ולעמוד לפני העם. אם כן החוויה של “ושכנתי בתוכם” הוא הבסיס והיסוד לקיום “והנה ארון ברית ה’ נוסע לפניהם”. כל אחד מאיתנו צריך להכיל בתוכו את שתי הקדושות ולתת ביטוי לשתיהן במהלך חייו.
ברכתי לכולנו היא שנזכה לחזק את הקדושה שבחיי היומיום ויחד עם זאת שכל אחד בדרכו שלו, עם התכונות המאפיינים והכישרונות שבהם ניחן, יוביל אותנו לחפצי, אתרי, לאירועי, קדושה נוספים, חדשים ומיוחדים, ושנזכה לחוות ביחד קדושה על גבי קדושה.
שבת שלום!
