עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃

המצווה הזאת היא אחת המוזרות בכל התורה כולה. נזכור את הנסיבות. לפני המפגש הטעון עם עשיו, יעקב מעביר את משפחתו ואת רכושו לצד השני של מעבר יבק בבקעת הירדן והוא נשאר לבדו. במהלך הלילה, איש מסתורי—שבהמשך מתברר כמלאך ה’—מופיע ונאבק עימו כל הלילה. במאבק הזה יעקב נפצע בכף הירך ובכל זאת הוא לא משחרר את המלאך עד שהוא מברך אותו. המלאך מברך אותו בשינוי שמו מיעקב לישראל ואז השמש זורחת ויעקב הולך לדרכו בזמן שהוא צולע על ירכו. מיד לאחר מכן מופיע האיסור הזה.

השאלה היא, מהו ההיגיון מאחוריו ומה ניתן ללמוד ממנו?