When reading the beginning of this week’s parasha it is hard to escape the impression that Joseph was a spoiled, nasty, egocentric and divisive child. First, Jacob gave Joseph an ornamented tunic as an expression of his particular love for him, and then Joseph, in an apparent attempt to solidify his superior status, brought “bad reports” (Genesis 37:2) about his brothers to Jacob.
עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃
המצווה הזאת היא אחת המוזרות בכל התורה כולה. נזכור את הנסיבות. לפני המפגש הטעון עם עשיו, יעקב מעביר את משפחתו ואת רכושו לצד השני של מעבר יבק בבקעת הירדן והוא נשאר לבדו. במהלך הלילה, איש מסתורי—שבהמשך מתברר כמלאך ה’—מופיע ונאבק עימו כל הלילה. במאבק הזה יעקב נפצע בכף הירך ובכל זאת הוא לא משחרר את המלאך עד שהוא מברך אותו. המלאך מברך אותו בשינוי שמו מיעקב לישראל ואז השמש זורחת ויעקב הולך לדרכו בזמן שהוא צולע על ירכו. מיד לאחר מכן מופיע האיסור הזה.
השאלה היא, מהו ההיגיון מאחוריו ומה ניתן ללמוד ממנו?
There is a wide range of dietary laws in the Torah including a list of the permitted and forbidden animals, the prohibition against “boiling a kid in its mother’s milk” from which the Rabbis derive the prohibition against mixing meat and milk, and numerous others. However, there is only one such law that appears in the book of Genesis and it is very bizarre, indeed. To understand it, we must examine the context in which it appears.
